ביום 3.3.08 עצרה ניידת משטרה לבדיקה קבוצה של שני מבוגרים וילד. לאחר בדיקה של תעודות הזהות של שני המבוגרים, המשיכו השוטרים בנסיעתם. הם הסתובבו, עברו דרך המקום בו ראו את הקבוצה, ואז הבחינו כי אחד משני המבוגרים משליך לעברם אבן, אשר פגעה בניידת. השוטרים יצאו למרדף אולם הפסיקוהו לאור הקרבה לשטחי A.
השוטר שהיה בניידת, ציין כי זיהה כמיידה האבנים את אחד משני המבוגרים, שגם היה בעל עבר פלילי, והוא רשם את פרטיו כפי שעלו במסוף בעת בדיקת תעודות הזהות. פרטים אלה הינם פרטיו של המשיב. המשיב הוכרז כדרוש חקירה, אולם בהעדר כתובת, לא ניתן היה לעצור את המשיב. זה נעצר לבסוף במהלך בדיקה שגרתית, כעבור למעלה משנה. המשיב הכחיש בחקירתו את המיוחס לו.
עם תום חקירתו הוגש נגדו כתב אישום אולם בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים נדחתה. בית משפט קמא סבר כי יש קושי בראיות לכאורה, עקב בעיות בזיהוי, ועל כן, ולנוכח העובדה כי המדובר באירוע שהתרחש לפני למעלה משנה, החליט להורות על חלופת מעצר.
ראיות לכאורה
אקדים ואומר כי בניגוד למסקנתו של בית משפט קמא, לא מצאתי קושי משמעותי בראיות במקרה זה. השוטר שערך את הבדיקה ציין מפורשות כי זורק האבנים הינו אחד מהאנשים שבדק קודם. הוא ציין כי הראשון שבדק היה בעל עינים ירוקות, והשני שבדק היה בעל עבר פלילי. אותו בחור שני, הוא האדם אותו ראה מיידה אבן לעבר ניידת המשטרה. כאן המקום לציין כי למשיב אכן ישנו עבר פלילי.
השוטר ציין בדו"ח הפעולה מיום האירוע את פרטיו של המשיב, כפי שעלו קודם לכן במסוף המשטרתי בעת הבדיקה, ואין חולק כי המדובר בפרטיו של המשיב. עוד יש לומר כי בעקבות זאת הוכרז המשיב כדרוש לחקירה.
לפיכך, ומשלא מצאתי כל כרסום או פירכה בחומר הראיות הלכאורי, אין לי אלא לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המפורט בכתב האישום נגד המשיב.
עילת מעצר
עניין לנו במי שזרק אבנים לעבר ניידת משטרה, זמן קצר לאחר שהתבקש להזדהות בביקורת משטרתית. יחד עם זאת, אירוע זה התרחש לפני למעלה משנה.
ב"כ המשיב טען כי מועד ביצוע העבירה הינו כזה המפחית בצורה משמעותית את המסוכנות מהמשיב, שכן מאז לא ביצע דבר. כן נטען כי המשיב מתגורר עם משפחתו באזור ג'בל ג'והר, וניתן בקלות לעצרו אם לא יתייצב למשפטו.
התביעה טענה כי המדובר באירוע מסוכן, בעבירה שבוצעה כלפי שוטרים, והסיבה היחידה לשיהוי הינה העובדה כי כתובתו של המשיב לא הייתה ידועה למשטרה.
נבחן להלן את המסוכנות הנובעת מהמשיב ואת החשש להימלטות מאימת הדין.
כשבוחנים את המסוכנות הנובעת מהמשיב, עלינו להעריך את הסיכוי כי אם יהלך חופשי יחזור לסורו ויסכן את הציבור. לאור חלוף הזמן המשמעותי מאז ביצוע העבירה ועד היום - תקופה במהלכה אין ראיה כי ביצע עבירה נוספת כלשהי - נדמה כי חשש זה מוקהה במידה רבה.
בכל הנוגע לחשש להימלטות מאימת הדין, המצב אינו חד משמעי. מחד גיסא, אין לומר כי המשטרה קפאה על שמריה ולא עשתה כל פעולה לצורך מעצרו של המשיב, שכן כאמור, המשיב הוכרז כדרוש חקירה. מאידך גיסא, אף לא ניתן לומר על הנאשם כי ניסה באופן אקטיבי להימלט מאימת הדין, או התנהג כמבוקש, שכן כאמור, לא נעשה ניסיון כלשהו לעצרו בביתו בהיעדר כתובתו.
ב"כ המשיב הציע כי בנוסף לערובה במזומן ולערבות צד ג' מצד אביו של המשיב, אף תיחתם ערבות צד ג' בידי תושב ישראלי, באופן שיבטיח ביתר שאת את התייצבותו של המשיב למשפטו.
לאחר ששקלתי את הדברים, ואף שהתלבטתי בעניין, החלטתי כי באיזון הכולל, אין מקום לשנות מהחלטתו העקרונית של בית משפט קמא להסתפק בחלופת מעצר. תנאי הערובה כוללים הפקדת ערובה משמעותית. בשים לב לחומרת העבירה שאינה מן העבירות הקשות הבאות לפנינו, נדמה כי ערובה כזו תצליח להסיר את החשש שמא יבכר המשיב שלא להתייצב למשפטו. יחד עם זאת, ובהתאם להצעת ב"כ המשיב, אני מורה כי בנוסף לערבות צד ג' שתיחתם על ידי אביו של המשיב, תיחתם גם ערבות צד ג' נוספת על סך 20,000 ש"ח בידי בעל תעודת זהות ישראלית. כמו כן, על אביו של המשיב לציין באופן מפורש בכתב הערובה את כתובתו באופן מדויק ככל הניתן.
בכפוף לתנאי השחרור הנוספים, הערר נדחה.
ניתנה היום, 7 באפריל 2009, י"ג בניסן התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.
שופט